<h1>כד הקמח לרבינו בחיי ערך צדקה</h1>
<h2>דף ו:</h2>
משפט הצדקה שיתננה אדם בסתר, שכן דרשו רז"ל בפרק השותפים: גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, דאלו במשה כתיב: כי יגורתי מפני האף, ובעושה צדקה בסתר כתיב: מתן בסתר יכפה אף. ואם לא נתן לו בסתר אין זכותו שלם, וכל שכן אם לא נתן לו בסבר פנים יפות אלא בדרך גערה שהוא חוטא בכך ואיבד את זכותו, שכן אמר שלמה: כופר נפש איש עשרו ורש לא שמע גערה, אימתי עושר של עשיר כופר נפשו כשהרש לא שמע גערה ממנו, וממנה אתה למד כי הנותן בגערה אין עשרו כופר נפשו, ולא יצילנו ביום עברה, ולכן אסור לגעור בו כלל על שום עני, די לו צערו בשהוא נצרך לבריות. ודרשו ז"ל בפרק קמא דברכות: כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום, שנאמר: כרום זלות לבני אדם, עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו, כיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונים. ואמרו עוד: כאלו נדון בשני דינים, שנאמר: הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים, כלומר כיון שהרכיב בני אדם עליו מחמת רישו הרי הוא נדון באש ובמים. ולכך יתחייב האדם שיצטער עמו על צערו, והצער הזה הוא מכלל עניני הצדקה, כי עניני הצדקה לתת לעני מזון וכסות ולהצטער על צערו, שכן מצינו באיוב שהיה מן האומות בתחלת שבחיו ומעלותיו פתח במדת הצדקה, ופירש כל עניניה שהיה מחזיק בכולן, והן: המזון והכסות והצער. המזון, הוא שאמר: ואוכל פתי לבדי. הכסות, הוא שאמר: אם אראה אובד מבלי לבוש וגו', והצער, הוא שאמר: אם לא בכיתי לקשה יום.
